רוב הציבור מכיר את הסימפטומים של הלם הקרב בדמות סיוטים וחרדות, אבל אחד הסימפטומים הפחות מוכרים והפחות מורגשים הינו חוסר עניין בסביבה, כולל חוסר עניין של הלום הקרב בבני משפחתו הקרובים ביותר. טבעו של סימפטום זה הינו הימנעות ממגע עם אנשים והתרחקות מסיטואציות חברתיות, ולכן הוא פחות נראה בעין
להלם קרב אצל יוצאי מערכות הביטחון וכוחות ההצלה, שנחשפו למראות וחוויות טראומתיות, יש סימפטומים רבים ומגוונים: חרדות, סיוטים, התפרצויות זעם, פלאשבקים ועוד. כמה מן הסימפטומים הפכו לידועים, בין היתר באמצעות התרבות הפופולרית, כפי שנראו בסרטים ובסדרות טלוויזיה למשל.
אולם אותה תרבות פופולרית המראה את הסימפטומים ש"מצטלמים טוב", מסתירה את אחד הסימפטומים הפחות ידועים והיותר מסוכנים של הלם קרב ופוסט טראומה: חוסר עניין בסביבה. הסימפטום הנפוץ הזה בא לידי ביטוי בהימנעות מחיי חברה, בריחה מסיטואציות חברתיות משמעותיות ואדישות של הלום הקרב במה שקורה אפילו בסביבתו הקרובה, ובחיי הקרובים הסובבים אותו.
מטבע הדברים, חוסר עניין בסביבה הוא סימפטום חמקמק ולא גלוי לעין. לעיתים זה נראה כאילו הלום הקרב עסוק בעולמו הפנימי ובענייניו שלו, וגם הקוד החברתי הוא כזה שלא "חופר לעומק" בעולמו הפנימי של הלום הקרב, מטעמים של נימוס או אפילו חשש מהתפרצות זעם של הסובל מהלם קרב, המאפיינת הלומי קרב רבים.
אולם זהו סימפטום מסוכן מעצם טבעו: חוסר עניין בסביבה גורר יחס דומה מהסביבה, ולא פעם הסביבה מחמיצה את עולמו הפנימי המעורער של הלום הקרב, מה שמוביל אותו להסתגר עוד בתוך החוויות הקשות אותן הוא עובר שוב ושוב בראשו.
חוסר עניין בסביבה מצידו של הלום הקרב גם גורר ניתוק חברתי והימנעות חברתית, מה שלאורך זמן גורר בידוד מתגבר ותחושה של בדידות מתגברת בעולם. הסכנה במקרים כאלו היא שהלום הקרב יסיק כי הוא לבד בעולמו, וכי אין עבורו תקווה כי אין מי שמתעניין בו ויעזור לו – ולכן הלומי קרב רבים מתאבדים.
הכלי המרכזי להתמודדות עם סימפטום חוסר העניין בסביבה של הלומי הקרב הינו מודעות מוגברת לתופעה מצד קרוביו וחבריו של הלום הקרב, כדי לעודדו לשתף ולהשתתף בסיטואציות חברתיות חיוביות, וכמובן טיפול נפשי מתאים שיעורר את המודעות של הלום הקרב עצמו לבעיה.
פעמים רבות, חלק מהטיפול בחוסר עניין לסביבה מצד הלומי קרב כרוך ב"זיוף", בגישת "fake it until you make it" – כלומר, "זייף זאת עד שתעשה זאת". הרעיון הבסיסי הוא לתרגל הבעת עניין בסביבה, גם אם הוא לא בא ממניע פנימי אמיתי, כדי לפתח שיחות עניין שהופכות למעניינות גם עבור הלום הקרב עצמו.
במסגרת שיחות כאלו, בין אם הן מונחות על ידי מטפל מוסמך ובין אם הן מתרחשות בתוך התא המשפחתי או החברתי הקרוב של הלום הקרב, גם נחשף עולמו הפנימי של הלום הקרב, וגם נוצרת אינטראקציה משמעותית בינו לבין סביבתו, באופן השואב אותו להתעניין באמת בסביבתו, ובכך להתגבר על תחושת הבדידות שלו.
אם אתם מכירים אנשים הסובלים מהלם קרב או פוסט טראומה, ומגלים שהם נמנעים ממגע חברתי ואף אדישים לסביבתם – פנו למטפל מוסמך על מנת שיתן לכם ייעוץ כיצד לעורר את העניין של הלום הקרב בסביבתו באופן מדורג ונכון, שיסייע לו להשתקם.
