תושבי עוטף עזה והדרום, המצויים כבר למעלה מ-15 שנה תחת איום רקטות ומינהרות טרור, מגלים אמנם עמידה מרשימה והביקוש לדיור בעוף עזה ובשדירות עלה מאוד – אבל לצד הנתונים החיוביים, נראה כי גדל באיזור זה דור שמצוי בפוסט טראומה והלם קרב מתמשך. מה עושים? מחזקים את העמידות של האוכלוסייה, אבל מטפלים מיידית בכל תסמין של הלם קרב
העמידה של תושבי הדרום ועוטף עזה במתקפות הטרור של חמאס ושלוחותיה, באמצעות ירי רקטות ואף מנהרות טרור, באמת מרשימה. היא אפילו מגובה בנתונים: העיר שדירות גדלה ב-27% מזה מבצע "צוק איתן" ב-2015, נכון לכתיבת שורות אלו בשלהי 2019. גם בקיבוצי ויישובי העוטף יש "התנפלות" על בתים למכירה בהרחבות היישובים, כאשר בחלק מהיישובים ישנם כעשרה "קופצים" על כל דירה פנויה למכירה.
לצד העמידה המרשימה הזו, צריך לזכור כי מתקפות של רקטות החלו בשנים הראשונות של שנות ה-2000, וכבר למעלה מ-15 שנה, עוד אפילו לפני פינוי גוש קטיף ב-2005, הן חלק ממציאות חייהם של תושבי הדרום. המשמעות הברורה של המציאות הזו היא שגדל כאן דור שלם של ילדים ונערים שנולדו לתוך המציאות הכואבת הזו – אשר סופג את השלכותיה הנפשיות.
כן, מדובר בדור של הלם קרב מתמשך, ילדים, נערים וכמובן גם מבוגרים שחיים במצב המעמיד אותם בסיכון מוגבר ללקות בפוסט טראומה מתמשכת, כאשר כל צפצוף של מכונית יכול לדמות באוזניהם אזעקה וכל אזעקה יכולה לעורר חרדה.
מדי פעם, במהדורות החדשות, יש גם ביטוי לאותו הלם קרב מתמשך: בעת התקפות רקטיות על יישובי הדרום, במיוחד בהם ישנן פגיעות של רקטות ביישובים עצמם, מדווחים הכתבים לא רק על נזק ברכוש או נפגעי גוף, אלא גם על סטטיסטיקת "נפגעי החרדה" שלעתים מפונים לבתי החולים.
היה מי שהתרעם ברשת החברתית על הגדרת נפגעי החרדה במצבת הפצועים של כל אירוע כזה, אולם חשוב להבין כי למעשה כל האוכלוסייה החשופה להתקפות אלו כבדרך שגרה הנה פוטנציאלית "נפגעת חרדה". מתרבים הדיווחים על כך שילדים ונערים חוזרים להרטיב את מיטותיהם בלילות כתוצאה מן המצב, וכי רמות הלחץ והסטרס הנפשי נמצאות בעלייה מתמדת בקרב צעירים.
אלו תופעות המצביעות על הלם קרב מתמשך, על פוסט טראומה של ציבור הולך וגדל בדרום ובעוטף עזה. מה ניתן וצריך לעשות במקרה זה? בהנחה שלבעיית עזה עצמה אין פתרון פשוט וקל ליישום בעתיד הנראה לעין, חשוב להבין כי מצב זה עלול ללוות אותנו עוד שנים רבות. כנגזרת של הבנה זו, צריך לחזק מאוד את מערך בריאות הנפש והתמיכה באזורים מוכי הטרור הללו.
רק כך ניתן יהיה לחזק את תופעות העמידות הציבורית המופלאה מול הטרור, ומצד שני לפקוח עיניים מקצועיות ורגישות לכל תופעה חריגה של הלם קרב מתמשך ופוסט טראומה של ילדים, נוער ומבוגרים באזור זה.
